גזר דין בתיק ת"פ 31270-10-10

1.         הנאשם הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ניסיון הסעה שלא כדין לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב 1952 וסעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288 א (1) לחוק העונשין, נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין ועבירה על תקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה בדבר חובת חגירת חגורות בטיחות.

2.         עובדות כתב האישום בהן הנאשם הודה הן שביום 10.10.10 הנאשם הסתיר בתא נסתר שהוכן ברכב, שאינו מיועד לישיבת נוסעים, ששה תושבי האזור, שאין ברשותם אישורי שהייה ועבודה בישראל כדין, כשהוא מתכוון להסיעם ולהעבירם לתחומי מדינת ישראל. הנוסעים שכבו בתא כאשר הם אינם חגורים, בעוד הנאשם נוהג ברכב. הנאשם נבדק על ידי חיילים במחסום 109 התוחם את מדינת ישראל משטחי הגדה, והם שהבחינו כי תקרת הרכב נמוכה ואיתרו את התא הנסתר והנוסעים שבתוכו.

3.         בדיון ביום 22.2.11 הצדדים הסכימו כי הנאשם יישלח לתסקיר שירות המבחן לשאלת הענישה וכן, לבקשת ב"כ הנאשם, יישלח לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. בנוסף, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המאשימה תעתור ל- 9 חודשי מאסר בפועל ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

4.         ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את הסיכון הטמון בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, תוך עקיפת המסננת הביטחונית של הרשויות, דבר המעמיד בסיכון את כלל תושבי מדינת ישראל, שכן יש בהסעה של שוהים בלתי חוקיים כדי לאפשר גם כניסה של מפגעים. משכך, ציינה ב"כ המאשימה כי מדובר בתופעה שיש לשרש. ב"כ המאשימה הדגישה כי דובר ברכב שהוכן מבעוד מועד למטרה זו.

זאת ועוד, בדרך התנהלותו של הנאשם נגרם סיכון לנוסעים עצמם, שחייהם כמו גם חיי המשתמשים האחרים בדרך היו בסכנה.

            ב"כ המאשימה הייתה ערה לנסיבות האישיות והמשפחתיות הקשות של הנאשם, ואולם ציינה כי הנסיבות האישיות אינן חזות הכול, ויש ליתן את הדגש לשיקולי תגמול והרתעה.

            ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה בה נגזרו עונשי מאסר בפועל בעבירות דומות.

5.         ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות האישיות והמשפחתיות הקשות של הנאשם, שהתפתחו לאחר ביצוע העבירות נשוא תיק זה, וביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן כפי שיובאו להלן.

תסקיר שירות המבחן והמלצות הממונה על עבודות שירות

6.         הנאשם אב לשבעה ילדים, בגילאים שבין 2 ועד 16 שנים. למעט שני ילדיו הצעירים, הנמצאים במשמורת אימם, יתר ילדיו, בגילאים שבין 3.5 שנים ל- 16 שנים, נמצאים במשמורתו. בתקופת מעצרו בגין העבירות מושא כתב האישום, אשתו השנייה נטשה את הבית, דבר שהותיר את ילדיו ללא השגחת הורה ודרש מאמצים כבירים של רשויות הרווחה וקרובי משפחה לשמירה על התא המשפחתי ומניעת פירוקו.

7.         לפי התסקיר שירות המבחן, תפקודו התעסוקתי של הנאשם יציב בדרך כלל, אך מגלה חשיבה בעייתית, ומצבו המשפחתי המורכב כיום גורם לו למצוקה. התרשמות שירות המבחן הייתה כי הנאשם אינו מגלה דפוסים עברייניים וממוקד בדאגה לילדיו. שירות המבחן ציין כי מאסר בפועל עלול להרחיק את הנאשם מילדיו ולפגוע ביציבות המשפחה ובתפקודו כהורה יחיד.

            לאור האמור, שירות המבחן המליץ לשקול בחיוב חלופת של"צ במקום מאסר, והמליץ להשית על הנאשם צו של"צ למשך שנה, בהיקף של 300 שעות בבית הספר אונים בכפר סבא.

8.         הממונה על עבודות שירות מצא את הנאשם מתאים לביצוע עבודות שרות, והממונה קבע את המקום בו ירצה את העונש, אם כך יחליט בית המשפט.

9.         בעברו הפלילי של הנאשם הרשעה משנת 2000 בעבירה של סיוע לשוהה בלתי חוקי. זאת, בנוסף לשלוש הרשעות ישנות יותר (האחרונה בהן משנת 1995) בעבירות של איומים, ניסיון להפרעת שוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

דיון

10.        העבירות בהן הורשע הנאשם אינן קלות ערך. הכנסת ששה תושבי הרשות הפלסטינית, שאין בידיהם היתרי כניסה ושהייה כדין, מהווה סיכון בטחוני פוטנציאלי חמור, שמסכלת את מאמציהן של רשויות החוק והביטחון למנוע כניסתם של מפגעים לתחומי המדינה. במעשיו הנאשם לא רק סיכן את אזרחי מדינת ישראל, אלא אף את חייהם של השוהים הבלתי חוקיים עצמם, שהובלו כאשר הם דחוסים בתא שנבנה לשם כך, שאינו בטיחותי, באופן שהיה עלול להביא לפגיעה חמורה בשלומם ובחייהם לו חלילה התרחשה תאונה במהלך ההסעה.

11.        ברע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.2.06) נקבע כי אף כי הכלל הוא שראוי שייגזר עונש מאסר בפועל בגין עבירות של הלנת, העסקת או הסעת שוהה בלתי חוקי, הרי לכלל זה קיימים חריגים, והענישה בגין עבירות אלו צריכה להיות, ככל ענישה בפלילים, אינדיווידואלית ומותאמת לנסיבות העבירה והעבריין.

12.        לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי אין למצות את הדין עם הנאשם, וזאת לאור כל אחד מהשיקולים הבאים:

            ראשית, עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד. אמנם, לנאשם הרשעה קודמת בעבירה רלבנטית לענייננו, אך הרשעה זו היא לפני למעלה מעשר שנים.